זה בכלל נחשב עצמאות?

לעיתים כל כך קרובות זה קורה. אתה פוגש מישהו. הוא מזהה שאתה "מייצג את הציונות הדתית" ופוצח- 'אני אומר לך, אתם המתנחלים מה זה צודקים; זו מדינה זו? זו עצמאות זו? תראה איך ביידן מכופף את ביבי? אה?! מה אתה אומר? אה?!'

טוב, הגמד הממלכתי (במלעיל) הקטן שנמצא אצלי באוזן דרך קבע, מיד לוחש- 'צריך להסביר ל"חתיכת סגולת ישראל" הזו שהוא צריך להתבייש, שעצם זה שאנו במדינה משלנו, עם צבא משלנו זה כבר נס גדול, ואם סבא שלו היה חולם שהנכד שלו יהיה במדי צה"ל הוא היה בוכה מהתרגשות; אה?! מה אתה אומר? אה?!'

אבל כאן מגיעה מחשבה שנייה. ואיתה הכאב, נשיכת השפתיים והשתיקה. איך ייתכן שזו התחושה שעימה מסתובבים כל כך הרבה יהודים טובים? הרי יש לנו ב"ה מדינה, צבא, הכלכלה פורחת, התורה פורחת. מרחק שנות אור מפלנטת אושוויץ. למה, שישים ושתיים שנה אחרי, למה עדיין רבים בינינו מסוגלים לשאול: 'זו עצמאות זו?!

התשובה היא פשוטה: מפני שהם צודקים, לפחות חלקית. הגמרא במסכת ברכות (ט, א) מספרת כי פרעה תבע ממשה רבנו שבני ישראל יצאו ממצרים כבר בליל יד' ניסן (מדרש שהונצח בפזמון רב-ההשראה: 'פרעה בפג'ימה באמצע הלילה'); אולם גאולה מעין זו זכתה בפי חז"ל לכינוי: 'גאולת עֶרֶב'. מפני שזו גאולה קטנה, חשוכה ולילית, גאולה הבנויה על רשותם של המצריים. משה מסרב ותובע 'גאולת בוקר' או במילים פשוטות: אנחנו נעשה לך דווקא! עם ישראל לא יצא כגנב בלילה אלא למחרת, באור היום, בזכות עצמו. על מנת לרכוש עצמאות אין די בכך שלא נהיה יותר עבדים בפועל, בני ישראל צריכים גם לנתק את הפחד והתלות הנפשית מאדוניהם לשעבר.

שלא תהיה טעות: התשובה הנכונה לשאלה: 'זו עצמאות זו'? היא כן! באלף סימני קריאה כן!!! זו ריבונות ממשית וזו ראשית צמיחת גאולתנו ואנו מודים לקדוש ברוך הוא עליה בכל שנה בשיר ובהלל. עם זאת, דומה שלמרות שחלפו שני דורות מיום קום המדינה - מדינת ישראל איננה מתפקדת עדיין בעצמאות מלאה. התלות הבלתי פוסקת ב'ידידים' המתחלפים במהלך השנים: רוסיה, צרפת וכעת ארצות הברית – היא בבחינת 'גאולת עֶרֶב'. ערב המצפה לבוקר כבר שישים ושתיים שנה.

אולי דווקא עכשיו, במשבר האחרון עם הממשל האמריקאי, נזרע הזרע לשלב הבא בעצמאות ישראל. מי יודע, ייתכן שבעוד מאה שנים נוכל לסמן את נקודת המפנה – בה התחילו אזרחי ישראל להפנים שלעולם לא תהיה עצמאות כל עוד נמשכת התלות ב'ידידותנו הגדולה' – בימים הללו. אולי גם לא מקרה הוא שהמשבר הינו סביב מקום מאד מסוים: חורבת רבי יהודה החסיד. אתר שמהווה אבן דרך משמעותית במסעם המופלא של תלמידי הגר"א לגאולת ישראל ולעצמאותה של האומה; אחת מהחורבות בהן 'מנהמת בת קול כיונה ואומרת: אוי לי שהחרבתי את ביתי' (ברכות ג, א; וראו את פרוש עין איה המופלא שם) – ומבניינה יבנה הבית. במהרה בימינו אמן.